חפש בבלוג זה

בת


3.8.19

הבת שלי לידי, קורנת וזורחת שפע של ילדות בריאה, ולי נשאר רק להביט ולהשתאות. שהחולי שלי לא נושר עליה כמו קליפות לימון ממגרדת, כמו אבקת סוכר רעיל, מקצות החיוך שלי, מקצות הריסים, מההילה שנובעת מהנקבוביות.
שלא תתפוס את עצב אישוניי, את הכיפוף בגב. את המחיקה כדי לפנות מקום לאחר זר, שימלא בנייר עיתון כלכלה את החור שנוצר כשדרכתי על הרצון שלי והשארתי אותו מקומט על הכביש.
תצעקי את הרצון שלך, ילדה, ותשמעי אותו חזק וברור.
תמיד.
לכל אורך חייך



אין תגובות:

פרסום תגובה