חפש בבלוג זה

זכוכית


19.1.20

תְּנוּ לִי לִהְיוֹת זְכוּכִית. צְלוּלָה, חָדָה, בְּרוּרָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת דַּרְכָּהּ דָּבַר. חֲלָקָה, שֶׁשּׁוּם דָּבָר לֹא נִדְבַּק. גְּבוֹהָה, שֶׁשּׁוּם דָּבָר לֹא מַגִּיעַ לְרֹאשָׁהּ. קָרָה לְמַגָּע. לֹא מְחַמֶּמֶת, לֹא מְרַחֶמֶת, לֹא מַרְגִּישָׁה אֶת מַה שֶׁחוֹתֶכֶת. קָשָׁה וְעָבֶה וּבִלְתִּי שְׁבִירָה. עִם צִפּוּי נֶגֶד הִשְׁתַּקְּפוּיוֹת, וְצִפּוּי נֶגֶד שַׁבְרִירִיּוּת, מַמָּשׁ טֶכְנוֹלוֹגְיָה שֶׁל נאסא.
תְּנוּ לִי פָּשׁוּט לְהִסְתַּכֵּל עֲלֵיכֶם, מִגָּבוֹהַּ. בְּלִי לְהֵרָתַע, בְּלִי לַחֲשֹׁשׁ, בְּלִי לְפַחֵד וּבְלִי לְהִתְרַפֵּס. נְקִיָּה מֵעָבָר וְקַיֶּמֶת כָּמַהּ שֶׁצָּרִיךְ. בְּדִיּוּק כָּמַהּ שֶׁצָּרִיךְ.
וְאָז לִישֹׁן. וְלֹא לַחֲלֹם. רַק לְרוֹקֵן אֶת הָרֹאשׁ וְלָנוּחַ. וְלִנְשֹׁם.
וְאָז לְהַתְחִיל לְהִתְקַלֵּף. כָּל פְּעַם קְצָת, אֵיפֹה שֶׁלֹּא רוֹאִים. לְהִתְקַלֵּף קְצָת בַּצָּד, מִצִּפּוּי כָּזֶה וּמִצִּפּוּי אַחֵר.
לְאַט לְאַט לְהִתְחַסְפֵּס. וּבַמְּקוֹמוֹת הַנִּגְרָעִים, לְאַמֵּץ אֶת הַמִּלּוּי שֶׁמַּתְאִים לִי. פֹּה חֲתִיכָה, שָׂם חֲתִיכָה, וּבַסּוֹף בַּסּוֹף בַּסּוֹף, אַחֲרֵי הֲמוֹן דֶּרֶך, לַהֲפֹךְ לויטראז'. עִם שְׁקָעִים וְגֻמּוֹת, צְבָעִים וּשְׁקִיפוּיוֹת, ויטראז קָסוּם שֶׁמִּשְׁתַּנֶּה עִם הָרוּחַ, קליידוסקופ שֶׁל זִכְרוֹנוֹת מְתוּקִים וּמָרִים וּמְלוּחִים, מַרְאוֹת מֵהַלֵּב מֵהָרֹאשׁ וּמֵהָעוֹלָם, וִיטַרְאָז' שֶׁעוֹלֶה לְמַעְלָה וְיוֹרֵד לְמַטָּה וְזָז לַצְּדָדִים בַּמְּעַרְבּוֹלוֹת שֶׁל הַיָּם, וְהוּא גָּמִישׁ וְרַךְ וּמִשְׁתַּנֶּה, נוֹתֵן לְאוֹר לַחֲדֹר לַמְּצוּלוֹת וְלִזְהֹר הַחוּצָה.
וְכוּלוֹ אֲנִי.


אין תגובות:

פרסום תגובה