חפש בבלוג זה

לֶטֶף




21.7.19


העור צמא. מנוקד כוויות של חסר.
הגוף רוצה מגע אחר. נגיעה שבהבזק יוצרת וואקום בעולם, ופתאום הריאות מתמלאות אויר והלב מתעורר לחיים ושואל - כמה זמן נעדרתי. חיבור של חבל טבור לטבור הקיום. הנשמת משמעות מפה לפה. מכת חשמל לרצון לחיות. ליטוף שפותח נקבוביות כמו ניצנים מתפתחים בהילוך מהיר, מתנערים מקורי עכביש דביקים שהחזיקו אותם שנים בדבוקה אחת, מעיפים לכל עבר שיערות סבא ואבק. מגע שאוסף ומאגד את כל הדמעות. מגע שמחפש להכיל את הדפק. לחמול.


אין תגובות:

פרסום תגובה