לאמא צריך להיות ריח של בית. של קינמון, של סבון, של נקי, של הבפנוכו של השיערות הרכות של הנוצה.
לאמא צריך להיות חיבוק מגן, שכל החיצים המורעלים נמסים והופכים לפרפרים כשהם מתקרבים אליו.
לאמא צריכות להיות מילות קסם שהופכות מצוקה לשלווה, כמגע מעצב של אצבע בפלסטלינה חמה.
לאמא צריך להיות צחוק אמיתי שמתפעל ממך.
לאמא צריכות להיות עיניים נבונות שאת יודעת שיבינו בדיוק למה את מתכוונת באמת.
לאמא צריך להיות מבט שמחמם עצמות כשאת עומדת קפואה ואבודה על הבמה.
לאמא צריכות להיות ידיים שיכולות להיכנס לגוף שלך ולעטוף את הלב ולהזרים את הדם.
לאמא צריכות להיות קצוות פה שמראים עניין כנה ואמיתי במה שאת אומרת, אפילו אם העיניים שלה במקום אחר.
לאמא צריך שיהיה תחביב מוזר שאפשר לצחוק עליו, אבל היא לוקחת אותו מאוד ברצינות.
לאמא צריך להיות סוודר נעים שהצמרירים שלו מגיעים לבשר על החיבוק המתקרב, וגם אם הוא לא מגיע אפשר למולל
אותם ולהרגיש אותו מתפשט מקצות האצבעות לצוואר.
אמא צריכה להתקין לך כנפיים במידות שלך, כל פעם לתקן קצת, כדי שתוכלי להנות מלעוף בעצמך.
להנות להיות עצמך,
לרצות להיות עצמך,
ולא לרצות להיות כמו אמא.
את צריכה שהריח שלה ילווה אותך מאחורי האזניים, לא מתחת לאף.
את צריכה שגם את תוכלי להגן על עצמך מחיצים, אפילו אם הם לא הופכים לפרפרים.
את צריכה שלא יהיה לך צורך במילות קסם ביום יום, כי את קסם בעצמך.
את צריכה שתביני הכל כל כך טוב, שלא תצטרכי שאחרים יבינו אותך.
את צריכה שהבמה תהיה לך בית כי את בבית בתוך עצמך.
את צריכה שהלב שלך לא יהיה מודע לכך שהוא פועם, כי זה טבעי לו.
את צריכה לדעת מתי לקחת דברים ברצינות ומתי לצחוק על העולם ועל עצמך.
את צריכה שתהיה לך חתיכה מהסוודר של אמא בכיס למקרה הצורך.
26.3.19
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה