חפש בבלוג זה

אין מקום לאהבה


על המדף ליד המיטה מסודרים
אנציקלופדיית חוּקים.
מילון שְפת אם.
טרילוגיית "מלחמה - קרבות ומאבק" עם שלושה נספחים (הערות למהדורה החדשה).
מסמך כִּשלונות, חוברת עונשים,
ירחוני בּיקורת עצמית.
קובץ איורי אימה.
כרך בּוּז, כּרך פגיעות, כִּרכי פחד א' ו-ב'. 
ספר חולשות וספרון שנאה לחולשות.
מקבץ סיפורי אכזבה, כשלונות וסודות.
פריקוול אחד לסדרת הרומנים "זהות עצמית" (הרומנים עצמם בהשאלה).
ספר הוראות להרכבת חיוכים,
עלון פנטזיות מקומט,
ואין מקום לאהבה.



אמונה


אֲנִי מוֹדָה
שֶׁהָיוּ רְגָעִים
שֶׁבָּהֶם הָאֱמוּנָה פָּעֲמָה בִּי
כִּי לֹא יָדַעְתִּי
אֶת הָאֱמֶת -
שֶׁאֵין.

הֶאֱמַנְתִּי
שֶׁיֵּשׁ מִקְוִים שֶׁל תִּקְוָה בַּתְּעָלוֹת שֶׁבְּשׁוּלֵי הַכְּבִישׁ.
שֶׁיֵּשׁ מִשְׁחַת נֶחָמָה לִכְוִיּוֹת הַמַּגָּע הֶחָסֵר.
שֶׁיֵּשׁ חוּטֵי חֶמְלָה אֲדֻמִּים, לִתְפֹּר חֲתָכִים שֶׁל טָפְרֵי מִפְלָצוֹת.
שֶׁיֵּשׁ שְׂמִיכַת טְלָאֵי-שַׁלְוָה, שֶׁמְּחַמֶּמֶת עֲצָמוֹת יְבֵשׁוֹת, עֵירֻמּוֹת מִשֻּׁמָּן שֵׁנָה.
שֶׁיֵּשׁ אָדָם שָׁם בַּחוּץ שֶׁמִּסְתּוֹבֵב עִם יָד אָחוֹת.
שֶׁיֵּשׁ חֶדֶר מוּגָן שֶׁמֻּקְדָּשׁ רַק לִי בִּקְצֵה פְּרוֹזְדוֹר הַלֵּב שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר.

זֶה הָיָה כֹּל כָּךְ מִזְּמַן שֶׁכְּבָר שָׁכַחְתִּי,
וְהַיּוֹם 
אֲנִי כְּבָר יוֹדַעַת,
וַאֲנִי כְּבָר לֹא מַאֲמִינָה.



ואם כאן כן

שומעת?
עשיתי כמה בירורים, ובמסדרונות המוח לא שמעו על בית.
בלב אמרו שהיו כמה שחלמו, אבל שום דבר קונקרטי.
בספר שכתבו עלי רשום - אין "חזרה הביתה" כי מעולם לא היה אחד,
ישנה אפשרות "להגיע הביתה".
והרגליים, הן לא מפסיקות ללכת. צועדות ומזמזמות "ואם כאן כן?"
פתיות שכאלה.
נו שוין, לפחות זה שורף קלוריות.

Picture by: Karolina Koryl
https://korvjl.tumblr.com/


סוהר יקר


אֳנִי בֵּית קְבָרוֹת לְכֹל סוֹדוֹתֶיך
אֳנִי בְּשַׂר תּוֹתָחִים לִצְלִיפוֹת מַצְפּוּנְךָ
אֳנִי אֵם מְחַבֶּקֶת סוֹלַחַת מוֹחֶלֶת
אֳנִי אֶבֶן מַשְׁחֶזֶת לַזַּעַם שֶׁלְּךָ.

וְהַזְּמַן עוֹבֵר וְגוּפֵי גָּדֵל וְנִשְׁמָתִי קְטֵנָה
הָרְאִי טוֹעֵן "אַתְּ פֹּה", וָאֳנִי עוֹנָה לוֹ - שֶׁקֶר
מְמַהֶרֶת לְהָנִיחַ צַוָּארִי בֵּין יָדֶיךָ כְּכָרִית
תּוֹחֶבֶת אֶת רֹאשִׁי בְּחֵיקְךָ הַבּוֹעֵר

סוֹהֵר שֶׁלִּי נָא שְׁמֹר עָלַי
מֵרְצוֹנִי מֵחֲשָׁקַי מִתְּמִימוּתִי
מִקִּיּוּמֵי הַמִּזְדַּקֵּף לוֹ כְּמוֹ אֵיבָר תִּינוֹק 
מַתְרִיס וּפוֹרֵעַ אֶת שָׁרְשֵׁי מַחְשַׁבְתִּי

אֱסֹר יָדַי מֵאֲחוֹרֵי גַּבִּי שֶׁלֹּא אֶשְׂרֹט
לֹא אֶקְלֹף עוֹר הַזִּקִּית שׁוּב מַעֲלִי
אֱטֹם אָזְנַי לְכָל קוֹרֵא בִּשְׂמִי
רַתֵּק כְּתֵפַי רְצַע אָזְנִי קַפֵּד רַגְלַי

הַנַּח אוֹתִי כְּבוּלָה בְּמַרְתֶּפְךָ הַכֹּה מֻכָּר
כִּי הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁבַּחוּץ הִיא אֵימָתִי
בְּשָׂרִי נֶחְרָךְ עֵינַי סוּמוֹת וּבְחִירָתִי -
בְּחִירָתִי שֶׁלִּי הִיא וְעַל כָּךְ כֹּל יְגוֹנִי. 

וְאִם אֶתְעֶה לִשְׂדוֹת לִבִּי, הַרְאֵה לִי דֶּרֶךְ חֲזָרָה
מִן הַכְּאֵב הַמְּיַסֵּר אֵל הַקָּרָה
אֵל הַקֵּהוּת הַמְּבֹרֶכֶת הַמְּסַמֶּמֶת
שֶׁל אַחְדוּת הָרְצוֹנוֹת שֶׁלִּי-שֶׁלְּךָ

רַק בַּקָּשָׁה אַחַת לִי אֲהוּבִי, בִּמְחִילָה,
הַפְלֵא בִּי מַכּוֹתֶיךָ יִסּוּרֶיךָ עֶלְבּוֹנְךָ
עַנֵּה אוֹתִי בִּכְאֵב הַגּוּף כִּרְצוֹנְךָ,
אַךְ אַל תִּלְחַשׁ אֵלַי מִלִּים שֶׁל אַהֲבָה.




לברוח

עשרת הדברות לאיך להעמיד פנים שאת ישנה:
1.כשישנים לא מפהקים ולא מתעטשים, והנשימה צריכה להיות שקטה מאוד. מותר להשתעל. השתדלי לשמור על נשימה אחידה, ומצד שני לא לחשוב על זה יותר מדי, כי אז הכל מתבלגן ותפהקי בטוח, ואז הלך עלייך.
2. לא "לדבר מתוך שינה"! המטרה היא להסיט את תשומת הלב של הטורף ממך, שרק יעבור ליד ויגיד "איזו מאמי" או משהו בסגנון, ואחר כך ישכח ממך. חוץ מזה שדיבור תוך שינה מגיע בשלבי שינה הרבה יותר עמוקה, אחרי שעתיים בערך, ואת פה רק חמש דקות. כן, רק חמש דקות, אפילו שזה מרגיש כמו נצח.
3. קשה לעצום עיניים. אז תקשיבי, עם העיניים צריך להסתכל למטה, זה עוזר לעפעפיים להימשך מטה.
4. אבל! כן צריך מדי פעם להזיז את האישונים כדי שתיראי חולמת (REM).
5. אם מתעורר הצורך לשאוף עמוק, את חייבת לשלב את זה עם תנועה גדולה בגוף, אחרת זה לא יראה אמין. ואותו דבר ההיפך - אם משנים תנוחה, צריך לשנות לפני את את קצב הנשימה כהקדמה, להראות את המוטיבציה לשינוי.
6. ככלל, עדיף לישון עם הפנים מוסתרות, זה מוריד בחצי את המאמץ, ואפשר אפילו להיות עם עיניים פקוחות. רק שאז נורא חם וקשה לנשום כי אין אויר. תכנני היטב את הכניסה והיציאה מהפוזה הזאת, תוך התחשבות בעובדה שמותר להחליף פוזות רק פעם בעשר דקות.
7. בשום פנים ואופן לא "להרדם" על הגב, חשופה לגמרי. זה גם מקור לטעויות וגם מפתה את הטורף להביט בך יותר.
8. הגדירי לעצמך את זמן ה"תנומה" מראש (זה מינימום חצי שעה תנומה, אחרת לא השגת כלום) והתכונני יפה לפני מבחינת צמא, רעב ופיפי. לגרד מותר, אבל לא יותר מדי, ולא בפתאומיות אלא באגביות.
9. כשפונים אלייך ומנסים להעיר אותך, למלמל משהו ולשנות מיד לתנוחה סגורה. לא לשכוח לשנות את קצב הנשימה.
10. כשאת "מתעוררת" הקפידי לעשות זאת בהדרגתיות, תוך שאת לוקחת את הזמן "להתרגל" למציאות בחזרה ו"להבין" איפה את נמצאת לעומת איפה היית ב"חלום". הישארי בוהה לכמה דקות ושפשפי את העיניים ואת הפנים, ואז אמרי בקול מופתע ושקט - "נרדמתי".



תיבת אוצר


אני גָּנָבָה.
מליאת גנבתי את הדבר הורוד הזה שעושה צמות לברביות, וגם לילדות.
מנועה גנבתי ברבי אחת מה13 ברביות שלה והשני קן וג'ניפר אחת.
מהדר גנבתי שני מחקים מהאוסף מחקים הריחניים שלה (מכתביות לא גנבתי).
מהחנות של חיים גנבתי חודים 0.7 לעטיפרון.
מהספריה גנבתי ספר קטן אדום של יהודה עמיחי.
מיובל גנבתי את הצורה שבה צחק, מיאנה את איך שהעבירה את השיער מאחורי האוזן.
מג'רמי גנבתי את אמא, לכמה שעות בשבוע. בכלל, הרבה אמהות גנבתי, גם את דליה השכנה מלמעלה, גם את רונית המורה לאורגן, גם את חגית המורה לתוֹלדות, את מרים המורה לאנגלית. את הזקנות שישבו בגינה, את המנקה בבית הספר. כולן היו אימותיי.
מסבתא גנבתי קופסת תכשיטים ושמתי בה חולצה שלא סיימה לתקן לי לפני שמתה.
מאבי גנבתי סְייג לחוכמה שתיקה.
מאחותי גנבתי רגליים לעמוד עליהן.
מאִמי לא גנבתי דבר, נתתי לה את כולי, והיא לקחה.


תמונה - Sveta Dorosheva


מעשה בדלת


לאקי יקרה,
יום אחד כשישבנו הקליפה שלי ואמא בחדר, ניסית להיכנס. הדלת נפתחה כלפי פנים החדר אבל את באת מבחוץ וניסית להשחיל את הרגל ולמשוך את הדלת אלייך, אז התוצאה היתה שמשכת ובעצם סגרת על עצמך את הדלת שוב ושוב. לא ויתרת, ואנחנו התפוצצנו מצחוק. צחקתי כל כך חזק, שכבר ירדו לי דמעות, שכבר יצא לי פיפי, שכבר שרפו לי הריאות, שכבר כאבה לי הלסת כל כך ולא יכולתי לנשום ולא יכולתי להוציא קול והכל נעצר מסביבי והגוף שלי התחיל להבהב ולהיכבות, ולרגע אחד הצלחתי לראות כל כך בבירור שאני זאת שעומדת בתוך החדר ומנסה נואשות לצאת, אבל סוגרת על ידי את הדלת עד שכל העור יורד והעצם נשחקת מהטריקה, אבל אני לא מוותרת.
אז רציתי לבקש סליחה, לאקי, שצחקתי, ושלא היה לי מספיק כוח לשמור עלייך, ועלי. כשאצליח לפתוח את הדלת אבוא לחבק אותך.