חפש בבלוג זה

מרחב מעבר



7.10.19

נוהגת, והחושך פתאום עוטף את הרכב, ומתגנב לי זיכרון של תחושה מאחורי האוזן כמו מטבע קסום.
תחושה של מחשבה נקיה. עם טיפה ריח של גשם של סתיו.
הייתי אוהבת לסוע בלילה. השקט, התנועה המונוטונית של רחם האוטובוס, החושך שמכריח את העיניים להביט פנימה.
התנוחה הנוחה שסוף סוף נמצאה. מרחב מעבר שלא מצריך לעשות כלום, ומאפשר להתמסר לגלי המחשבות.
רגע של חיבור לעצם.


אין תגובות:

פרסום תגובה