אני נפרדת מעימי
מכלי השח השחורים המקַפּדים את המלכה שבי
מתהומות הבליעה החורשים בי תלמים של בושה,
מקצף הגלים התוסס על עורי הפצוע,
מכלבי הזאב האורבים לי בפינה.
ברבורה לבנה עדינה בוקעת מן השלג
עיניה השחורות אומרות אור.
הנה, נפתח השער,
כנפיי נושאות אותי דרכו
כאילו לא היו מקוצצות עד כה.
כנפיי נושאות אותי דרכו
כאילו לא היו מקוצצות עד כה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה