חפש בבלוג זה

יובש

כוס אמא של היובש הזה, נראה לי שיורד לי דם מהאף
כן
איפה הטישו, למה אין רמזור אדום כשצריך אותו
אוח היד לא מספיקה לעצור את השטף הזה
הדם מתפתל מסביב לאצבעות
יובלים יובלים על הזרוע, על הלחי, על השפה, על החולצה
מזל שלבשתי שחורה היום
כמה הוא חם
ונוזל
וכמה הרבה
אולי אני אקח קצת ואצבע את השיניים שלי,
כמו בסין,
שלא יראו ולא יפחדו מהנשיכה שלי.
קצת על החניכיים, דם לדם. ערפדית לעצמי.
להמשיך את קצוות הפה למעלה, הנה חיוך ג'וקר, why so sad.
טיפות נוזלות גם מכתר הקוצים שצפוף כבר על המצח, אני גדלתי אבל הוא לא, והאשמה כבר מרותכת לעור. 
עכשיו זה נראה כאילו יש לי דמעות של דם. תכלס די הגיוני. ריכוז הכאב במים מלוחים לא מתקרב לזה של הנוזל הפנימי הזה, האדום מבושה ומכעס.
השיער מתחיל להתקשות ולהתאחד בהיקרשות. מעולם לא עשו לי צמה. לעולם גם לא יעשו.
שביל יורד מהסנטר לצוואר, מצד ימין, מנווט לאט לפער בחזיה. אני כאילו מתעלמת, אבל מרגישה את הרחם מתכווץ בצמא ושולח שפתיים מעלה לשאוף את משאלתו להתלחלח, להתעורר. 
אני בועטת בו למטה ונוזפת בגוף, מה נהיית לי בייגלה, כולה יובש. כוס אמא של היובש הזה. איפה הטישו.

אין תגובות:

פרסום תגובה