חפש בבלוג זה

מעשה בדלת


לאקי יקרה,
יום אחד כשישבנו הקליפה שלי ואמא בחדר, ניסית להיכנס. הדלת נפתחה כלפי פנים החדר אבל את באת מבחוץ וניסית להשחיל את הרגל ולמשוך את הדלת אלייך, אז התוצאה היתה שמשכת ובעצם סגרת על עצמך את הדלת שוב ושוב. לא ויתרת, ואנחנו התפוצצנו מצחוק. צחקתי כל כך חזק, שכבר ירדו לי דמעות, שכבר יצא לי פיפי, שכבר שרפו לי הריאות, שכבר כאבה לי הלסת כל כך ולא יכולתי לנשום ולא יכולתי להוציא קול והכל נעצר מסביבי והגוף שלי התחיל להבהב ולהיכבות, ולרגע אחד הצלחתי לראות כל כך בבירור שאני זאת שעומדת בתוך החדר ומנסה נואשות לצאת, אבל סוגרת על ידי את הדלת עד שכל העור יורד והעצם נשחקת מהטריקה, אבל אני לא מוותרת.
אז רציתי לבקש סליחה, לאקי, שצחקתי, ושלא היה לי מספיק כוח לשמור עלייך, ועלי. כשאצליח לפתוח את הדלת אבוא לחבק אותך.




אין תגובות:

פרסום תגובה