חפש בבלוג זה

בדיקה #001

מה שלומי?
חסרת מנוחה. 
לא יודעת איפה להניח את הראש. 
לא יכולה להניח את הראש.
והוא נופל כל הזמן. נופל ושב, נופל ושם ומתגלגל מפה לכאן, אבל תמיד מתייצב להתפקדות. לא להתפרקות.
יש בי מכתש והוא טוב והוא רע והוא מלא חול צבעוני ושלדים של מתים.

לֵמה אני מתגעגעת בי?
חתול מתכרבל, מקום להישען, טיפה של ביטחון להצטופף בתוכה ולפרוץ החוצה בחיוך רחב ומתריס. מתגעגעת לביטחון ילדותי שדחף אותי להעלות הצגות ומופעים ולדבר לדבר לדבר, ביטחון שיקשיבו לי. מתגעגעת לסרב להסתרק, למרוד כשבאים להלביש אותי בשמלה מגרדת.

מה בי מבקש לצאת?
נצנצים. המון נצנצים. וסילונים של חלב מרווה ומחיה, חלב אם שנוצר ותוסס בתוכי, ורוצה לרדת על אנשים כמו גשמי ברכה, ללטף את הלב ולחמם אותו, לנקודת רתיחה, עד שכולם  יקומו לרקוד לבד ולהתחבק יחד, סביב האש הפנימית שלהם. ירקדו הורה וישמחו את השמחה, והיא תזרום ותיקווה לשלולית מראה של השמיים הפתוחים.

תקשיבו רגע כולם
תתקרבו אלי תתקרבו,תורידו את המעילים. את הכפפות, המשקפיים. תורידו את החולצה. תורידו את הצלעות, תורידו את כל מה שיכול לחצוץ בין הלבבות שלנו.
ועכשיו תקשיבו.
תקשיבו לי פה, עכשיו, ברגע הזה, במקום הזה. תקשיבו לסיפור שהלב שלי דופק לכם, את הפעימות של הנשימה, את היווצרות הרוק והבליעה. שננו. קחו אותו אליכם, בחנו. חיקרו היכן נקודות החיבור בינינו וריקדו אותם. ונרקוד.

אין תגובות:

פרסום תגובה