חפש בבלוג זה

בפנים החוצה




21.12.19


היתה ילדה שבתעודה בכיתה ב' קיבלה הכל מצוין פרט ל"כתב יד" - כמעט טוב.
הם אמרו שלא יתכן שלילדה כזאת יהיה כתב לא יפה. אז שנה שלמה היא לימדה את עצמה לכתוב.
היא כתבה רגיל, והיא כתבה הפוך, היטתה את הדף על צד ימין ועל צד שמאל, ניסתה בסוגים שונים של עפרונות, כתב מראה כתב סתרים כתב ציורים כתב שהמציאה.
עד שהצליחה לכתוב את עצמה ככה שלא יעירו, לא יבדקו, לא יכעסו ושימשיכו הלאה.

בבובות היא לא ידעה לשחק. היא נשלחה לשכנה, בת גילה, שהיו לה 12 ברביות ושני קןים.
השכנה לקחה שלוש ברביות וקן ופתחה בשיחה עמוקה על בגדים קניון ומכונית חדשה, והילדה החזיקה ברבי אחת וענתה בלב. השכנה לא שיחקה איתה יותר.
אז היא לימדה את עצמה להפוך את הלב והפה, ולענות להם את מה שהם רצו לשמוע, ולאט לאט ענתה פחות בלב, שלא יפריע. 
ככה הם פחות העירו, פחות בדקו, פחות כעסו ויותר המשיכו הלאה.

לתיכון היא הלכה בשיער פרוע שמסתיר את העיניים, שרוואל שחור וחולצה שחורה הפוכה עם הפתק בחוץ.
תפסו אותה הבנות ואמרו לה - לכי זקוף! ראש למעלה! צרי קשר עין! תחייכי! אחרת אף אחד לא ירצה להיות חבר שלך!
היא התאמנה הרבה והן עשו לה בחני פתע בחצר. בסוף היא למדה ללכת יחסית זקוף עם ראש חצי למעלה, אבל באמת החיוך היה הצלחה מסחררת. היא הפכה את הקמור לקעור, וכולם אמרו יה איזו ילדת חיוך את.
כבר לא שלחו לפסיכולוג. ופחות העירו, פחות בדקו, פחות כעסו, והמשיכו הלאה.

ההוא רצה לשכב איתה, והיא אמרה לו לא, אני עוד בתולה. אז הוא משמש אותה ומשמש, והיא ירדה לו ובלעה ואמרה שטעים.
הוא היה מרוצה ואמר את זה אפילו חברה שלי לא עושה לי. אבל בפעם הבאה הוא בא ורצה עוד.
אז היא הפכה את הלב פנימה וענתה בפה את מה שרצה לשמוע, חייכה, והגוף שלה ציית.
והוא פחות העיר, פחות בדק, פחות כעס, והמשיך הלאה.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה